עו"ד סגל נ' מאפיית אריאל בע"מ ואח'

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא השופט י. וגנר) מיום 29.4.10, לפיה דחה את בקשת המבקש לזמן עד שהוא תיק ממשטרת ישראל, והורה על הגשת סיכומי טענות, וצירוף תיק המשטרה, במידה שימסר, לסיכומי הטענות. לטענת המבקש, ההחלטה עומדת בניגוד גמור לסדרי הדין ופוגעת בזכותו של בעל דין להעדת עד והגשת ראיה, בדרך שבה מוגשת ראיה לבית משפט. לטענת המבקש, הגיש את בקשתו לזמן את תיק המשטרה מבעוד מועד, ממש מראשיתו של ההליך, ועשה כל שלאל ידו להבאת הראיה. עוד טען המבקש כי צירוף התיק לסיכומיו ימנע ממנו לדעת את החלטת בית המשפט על קבילותה או אי קבילותה של הראיה.

הבקשה הוגשה כשהיא אינה כוללת את המסמכים שנמסר שצורפו לה, מלבד ההחלטה עליה בקשת הערעור, או שלפחות אלה לא נסרקו. כמו כן לא צירף המבקש לבקשתו, ולא אמר שצירף את ההחלטה על הגשת תצהירים, שניתנה בשנת 2008. לפיכך, בהחלטתי מיום 23.12.10 ניתנה למבקש הזדמנות נוספת להגיש ראיות אלה. המבקש הגיש ביום 2.1.11 את נספחים ב- י'. לא הוגשה ההחלטה על הגשת תצהירים.

המשיבים הגישו תשובה לפיה יש לדחות את הבקשה מאחר שמדובר בהחלטה דיונית שאין להתערב בה על דרך של ערעור על החלטת ביניים.

אכן, צודקים המשיבים, ומדובר בהחלטה הנמצאת במישור הדיוני המובהק, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, אלא במקרים חריגים שהחלטה זו אינה נמנית עמהן.

בית המשפט נענה לבקשת המבקש להמצאת תיק המשטרה, ולמרות זאת לא השיגה ב"כ המבקש את תיק המשטרה, לא לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, ולא לפני ישיבת ההוכחות השניה. נושא זה עלה בעמ/ 12 לפרוטוקול בישיבה הראשונה, וגם בתום הישיבה השניה ביום 4.2.10. אז החליט בית המשפט לקבוע ישיבה נוספת על מנת שיובא העד עם תיק המשטרה כפי שהוזמן.

בישיבת יום 29.4.10 הודיעה ב"כ המבקש שתיק עבר לצילום במשטרה אבל הוא לא נמצא עדיין בידה. לפיכך החליט בית המשפט, שהתיק כבר נקבע לגמר ראיות, וחודשיים וחצי מאז הישיבה הקודמת הם זמן מספיק כדי להשיג את תיק המשטרה. אין לי אלא להסכים לכך. בית המשפט קבע עוד, כי הוא דוחה את הטענה של המבקש שמתוך תיק המשטרה ילמד איזה עדים נוספים להזמין, מאחר שהתיק מתנהל כבר חמש שנים. לא ניתן אלא להסכים, שלאחר חמש שנים כבר צריך לדעת איזה עדים להזמין. לאור הסכמת המשיבים, קבע בית המשפט קמא, שניתן יהיה לצרף את התיק לסיכומי המבקש.

אני דוחה את טענת המבקש, כי בצירוף התיק לסיכומים תפגע זכותו לדעת אם הראיה קבילה אם לאו קודם להגשת סיכומיו. בית המשפט קבע מבחן אחד בלבד לצירוף ראיה זו, והוא אם הראיה רלבנטית. אם יחליט בפסק הדין שהראיה אינה קבילה, למרות היותה רלבנטית, יערער על כך המבקש במסגרת ערעורו על פסק הדין. אין למבקש זכות ערעור על החלטה בקבילות ראיות בנפרד מהערעור על פסק הדין הסופי.

אני דוחה גם את טענת המבקש, שלא ניתן לו יומו בבית המשפט לצורך הגשת תיק המשטרה. ההיפך הוא הנכון. ניתן למבקש יומו בבית המשפט, ושוב יומו, וכאשר במועד האחרון שנקבע רק לשם כך לא היה התיק בידי המבקש, ניתן לו יומו להגיש את הראיות ולהתייחס אליהן במסגרת סיכומיו. אין למבקש זכות להגיש את ראיותיו לנצח. יש לו זכות לקבלת הזדמנות סבירה להגשת ראיותיו, והזדמנות זו ניתנה לו, מעל ומעבר לסבירות הדרושה.

מאחר שהמשיבים לא טענו בענין זה, לא דחיתי את הבקשה על הסף לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט – 2009, סעיף 1 (6).

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 3,480 ₪. המזכירות תעביר סכום זה למשיבים מתוך העירבון, ותחזיר למבקש את היתרה.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"א, 03 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: